ממש לפני תחילת הקורונה (שהרסה לכולנו את התוכניות), שונה מסלול שביל ישראל בעיר נתניה כאשר אנשי החברה להגנת הטבע סימנו תוואי חדש לשביל. עד אותו הרגע, השביל עבר דרך אזור בבניה ואתר פסולת בשיקום ממערב לפארק אגם החורף. עכשיו, לאחר השינוי, השביל עובר דרך כמה מוקדי עניין יחודיים ומשמעותיים: בית יד לבנים והאנדרטאות שסביבו, פארק אגם החורף (שנקרא גם אגם דורה, או “השלולית”) והגשר החדש מעל שדרות בן גוריון המוביל לשמורת האירוסים.
למרות שעמוד קטע 17 של שביל ישראל באתר שלנו מעודכן בהתאם לתוואי החדש (הנוכחי) – חשבנו לכתוב פוסט מיוחד ולהתמקד באתרים המעניינים של שביל ישראל בתוך העיר נתניה, שיהווה הרחבה קצרה עבורו.
אז בלי הקדמות מיותרות – הנה האתרים השווים שהצטרפו לשביל ישראל.
אנדרטת ניצחון הצבא האדום על הנאצים
כזכור, אנחנו מגיעים לנתניה לאחר הליכה על מישור החוף, מה שמכניס אותנו לעיר ממש על הטיילת היפה של העיר. לפני חוף ארגמן, השביל יורד מקו החוף, פונה מזרחה ונכנס לגן הסמוך לבית יד לבנים. בגן ניצבת אנדרטה מרשימה לציון ניצחון הצבא האדום על גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה.
האנדרטה כוללת שני מרכיבים המסמלים את המעבר מחושך לאור – מוטיב חוזר המתאר את המלחמה והניצחון, שואה ותקומה ומתואר על ידי בונקר שחור המייצג את מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי אירופה, לצד פסל הבנוי משתי כנפיים לבנות גבוהות המסמלות את הניצחון, התקווה והשלום.
האנדרטה הינה פרי עיצובם של הפסל הרוסי סאלוואט שרבקוב, וסילי פרפילייב ומיכאל נארודיצקי שזכו בתחרות בינלאומית שהתקיימה בנושא בניהול קרן היסוד, כאשר האמן המבצע הינו האמן הנתנייתי חן וינקלר. במקור, האנדרטה הייתה מתוכננת לקום בירושלים, אך לאחר בקשה של ראש העיר נתניה ולנוכח העובדה כי ניצולי שואה רבים, יוצאי בריה”מ לשעבר ולוחמים לשעבר בצבא האדום מתגוררים בעיר, הוחלט להקימה במיקומה הנוכחי.
האנדרטה נחנכה בטקס ממלכתי ב-25 ביוני 2012 בהשתתפות נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, נשיא מדינת ישראל שמעון פרס וראש עיריית נתניה, מרים פיירברג.
קרון הרכבת הגרמני
באותו המתחם, לצד בית יד לבנים, הועמד בשנים האחרונות קרון רכבת גרמני אותנטי שהוביל יהודים אל מחנות ההשמדה – המשמש “אנדרטה חיה” לזכר השואה ולהנצחת הקורבנות.
מדובר בקרון הרכבת הראשון מימי השואה שהובא לישראל, ועל פי ההערכות אחד מ-12 קרונות כאלו שנותרו בעולם. הקרון, המכונה “munchen12-246”, אותר בשנת 2013 במגרש גרוטאות בעיירה הבלגית הומבורג (על גבול גרמניה־בלגיה). מומחים שבדקו את פרטי הקרון קבעו שזהו קרון גרמני אותנטי שעבר מבחן רישוי אחרון בפברואר 1945 והוביל כ־90 יהודים בכל פעם כצאן לטבח אל מחנות ההשמדה בפולין.
פארק אגם החורף (השלולית)
בריכת החורף בנתניה ממוקמת בחלק הדרומי של העיר, וידועה גם בתור “בריכת דורה”, “באס אל-הינדי” ואולי השם הכי נפוץ שלה: “השלולית”. מדובר על הבריכה הטבעית השנייה בגודלה מבין בריכות החורף במישור החוף, אשר סביבה התפתח פארק ציבורי המהווה את אחד מהפארקים הראשיים בעיר (ובדרום העיר בפרט).
שלולית חורף היא מקווה מים רדוד אליו מתנקזים בעונת החורף מי הגשמים. לאור האדמה הכבדה במקום – שגרגיריה אינם מאפשרים למי הגשם לחלחל לעומק האדמה – הבריכה מתמלאת. עד תחילת המאה ה-20, כל איזור השרון היה שופע בבריכות חורף כאלו, שרובן יובשו. הבריכה הזו היא אחד השרידים האחרונים לתקופה זו, ולמרות שתהליכי העיור שחלו בסביבה גרמו לפגיעה במגוון הביולוגי העשיר אשר שכן בה, היא עדיין מהווה בית גידול פורה למגוון רחב של עופות מים, דו חיים, סרטנים ובעלי חיים נוספים, והיא טובלת בצמחייה פורחת האופיינית לבתי גידול לחים.
הפארק מסביב לאגם הוקם בשנת 2003, בעזרת תורמים מאנגליה. במקום הוקמו בו גני שעשועים, שביל הליכה מסביב לפארק ומקומות המתאימים לעשיית פיקניקים, בנוסף לפארק סקייטבורדים וגשר גדול שמחבר בינו לבין השמורה הגדולה (“גשר השמורות”).
שמורת האירוסים
מפארק השלולית שביל ישראל בנתניה ממשיך עד לשמורת אירוס הארגמן, המתחברת לפארק בגשר עילי החוצה את שדרות בן גוריון וצופה מעל האיזור. בשמורה ישנם מתקני שעשועים לילדים, שלטי הסבר על הצמחים במקום, אזור לפיקניקים וירידה לים דרך המצוק.
וגולת הכותרת של השמורה – אירוס הארגמן.
מקור שמו של אירוס הארגמן הוא בצבע פרחיו, שנעים בין ארגמן ועד כמעט שחור (צבע הפרחים משתנה בהתאם לתאורה ולזווית קרני השמש). מדובר על צמח נדיר, בלעדי לישראל, שהיה נפוץ בעבר בחולות וברכסי הכורכר במישור החוף – מאשדוד ועד חוף הכרמל. הפיתוח המהיר של האזור הכחיד את רוב האוכלוסיה שלו, וכיום הוא נותר רק בכמה אתרים בודדים (ביניהם שמורת אלוני קדימה, עליה כתבנו פה).
וכן, מדובר על צמח מוגן. אסור לקטוף!
וזהו סופו של שביל ישראל בנתניה
מפה נתחבר אל חוף פולג, חוף מסודר עם מים, שירותים ומזנון, אשר לידו נמצא חניון לילה לשביליסטים. זוהי נקודת הסיום של הקטע (מספר 17) של שביל ישראל.
חניית לילה קצרה ונעימה ונמשיך הלאה, לקטע מס’ 18, איתו נמשיך עד הכניסה הצפונית לתל אביב.
