שביל הגולן קטע 8 לוקח אותנו למסע בין חורבות כפרים היסטוריים, הליכה במסלול מים מהנה בשמורת עינות פחם, חציה של “כביש הנפט” המפורסם וסיום באום אל דנניר ובריכת נעמי הנעימה לצידו.
נקודת מוצא:
חורשת חושנייה.
הוראות הגעה: בכביש 87 נוסעים מזרחה, עוברים את צומת הכניסה למושב קשת, ממשיכים כחצי ק”מ עד שמגיעים למסגד. יורדים מהכביש לדרך עפר וממשיכים 200 מטרים.
נקודת סיום:
אום אל דנניר.
הוראות הגעה: נוסעים מצומת המפלים (כבישים 808 ו־87 מצפון למושב אניעם) מזרחה כ־3.5 ק”מ עד הצומת עם ציר הנפט. ממשיכים 4.2 ק”מ על ציר הנפט עד צומת עם כביש פנימי מערבה לכיוון מושב יונתן. נוסעים 2.2 ק”מ עד הפניה ליונתן (לא פונים) אחרי 250 מ’ פונים מזרחה ונוסעים עוד כ־900 מ’, לצד כרמי יין. אום אל דנניר נמצאת כ־300 מ’ מצפון לכביש.
אורך המסלול:
כ-8 ק”מ.
דרגת קושי:
קל.
מים במהלך המסלול:
קשת.
נק’ הצטיידות במהלך המסלול:
קשת, יונתן (מושבים דתיים לאומיים, אז לא בשבת).
לקריאה נוספת: שביל הגולן ושאר קטעי המסלול
שביל הגולן קטע 8: תיאור המסלול
אנו מתחילים את ההליכה שלנו מחורבת חושנייה, בה סיימנו את הקטע הקודם. כזכור, חושנייה היה כפר צ’רקסי שהתקיים במקום עד מלחמת ששת הימים. לאחר התרשמות מהמבנים שנשארו במקום, נמשיך עם מסלול שביל הגולן דרומה, ולאחר כ-300 מטר נפנה בחדות שמאלה (לכיוון דרום-מזרח).
מפה נמשיך בהליכה של כשלושה וחצי קילומטרים במרחב פתוח ויפה, דל בעצים, אשר באביב נוכל למצוא בו את הפריחה המפורסמת של הגולן. תוואי המסלול פה אמנם לא קשה להליכה, אך הוא חשוף לשמש ולפרקים עובר באזור סלעי וצר.
לקריאה נוספת: 9 טיפים לטיול מוצלח בימים חמים
ממערב נוכל לראות את מושב קשת, שהוקם תחילה סמוך לקוניטרה, ובהמשך עבר למקום קבע פה. היו שפירשו את שם המושב כראשי תיבות של “קוניטרה שלנו תמיד”, “קשר של תפילין” או “קיבוץ שכולו תורה”.
היישוב הוקם בעקבות מלחמת יום הכיפורים, בתקופה בין הסכם הפסקת האש ולפני הסכם הפרדת הכוחות, על ידי ועד יישובי הגולן במטרה למנוע את מסירת קוניטרה ותילי הגעש האסטרטגיים לידי הסורים. התושבים הראשונים היו חברי קיבוצים ומושבים בגולן. כעבור יומיים הצטרפו ליישוב תומכים מכל רחבי הארץ אשר התנגדו למסירת שטחים לסוריה, וכעבור שבוע מספר בחורים מישיבת מרכז הרב בירושלים. לאחר כחודש הגיעו ישראל וסוריה להסכם הפרדת כוחות במסגרתו נמסרה ב-31 במאי 1974 רוב העיר קוניטרה לידיים סוריות אולם ארבעת התילים – חרמונית, בנטל, אביטל ופרס – נשארו בידי מדינת ישראל.
לאחר התלבטות הסכימו החברים לעבור ולהתיישב בחושנייה, בתוך מחנה הרוס של הצבא הסורי. המיקום לא היה מקובל על הצבא, שטען שיהיה קשה להגן עליו בשעת מלחמה, ולאחר ארבע שנים נוספות עבר המושב למשכנו הקבוע על מורדותיה המערביים של גבעת טליה.
בסיום ההליכה נגיע לגבול המזרחי של שמורת עינות פחם – סדרת מעיינות שופעים מים כל ימות השנה, הנמצאים ממש מעל נחל גמלא, חלקם בתוך תעלות נ”ט. המעיינות הן כר גידול פורה למיני דגים נדירים, יונקים קטנים וגדולים וכן צמחיית מים ונחלים.
בכניסה לשמורה, מימין לשלט המודיע על תחילתה, יש מעבר בגדר בקר המובילה למעיין יוצא דופן עליו מומלץ שלא לוותר. גובה המים משתנה בהתאם לעונה, אך לרוב אין מקום עמוק לשחייה של ממש אבל ניתן להשתכשך במים ולהתרענן.
ההליכה בשמורה כוללת מעבר לצד מעיינות רבים, מפלי מים וחלק חווייתי הכולל הליכה במים (מומלץ לבוא מוכנים עם סנדלי הליכה מתאימים למים).
לאחר 2 קילומטרים נוספים מגיע השביל אל חורבת פרג’, שרידי כפר המשתרעים על פני עשרות דונמים ובהם שפע של מבני בזלת חמורי סבר. בין המבנים עובר שביל טיול קליל שיביא אתכם אל כמה נקודות עניין יפות, שגם מצטלמות נהדר.
שרידי הכפר, שהחל את ימיו בתקופה ההלניסטית והרומית, כוללים גם תקופה יהודית במאות הראשונות לספירה, ולאחריה, במאות ה-18 וה-19, גרו בו הצ’רקסים בתקופה שבה הכפר ששקק חיים, עד 1967. ב-1976, לאחר שהגולן שב לישראל, התמקמו בבתי הכפר חניכים מתנועת “בני עקיבא”, שהיו למתיישבים הראשונים של מושב יונתן, שעבר למקומו הקבוע ב-1978.
בסמוך לחורבות הכפר נוכל לראות את בריכת פרג’ – בריכת חורף המהווה כר לצמחי מים נדירים.
נמשיך בהליכה בכיוון דרום-מערב, ואחרי קילומטר נחצה כביש צר וישר מאוד – זהו “כביש הנפט” (שנראה בתמונה לעיל), כביש שחוצה את רמת הגולן מצפון-מערב לדרום-מזרח, ומסמל תוואי של צינור היסטורי שהעביר נפט מהמפרץ הפרסי לטורקיה ואירופה, דרך רמת הגולן (שהיתה אז בשליטה סורית).
הצינור הוקם במסגרת יוזמה משותפת של מספר חברות אמריקאיות, והוא נמתח לאורך 1,214 ק”מ מקייסוימה שבערב הסעודית ועד נמל צידון בלבנון. במלחמת ששת הימים השתלטה ישראל על קטע באורך של 47 ק”מ מהצינור, אך אפשרה את המשך פעולתו.
עם זאת, הוא סבל ממספר בעיות: במאי 1969 חדרו מחבלים מלבנון ופוצצו את הצינור באזור הכפר רג’ר, מה שגרם ל-8,000 טון נפט להישפך לבניאס והירדן ומשם לכנרת. בספטמבר 1969 פגע טרקטור של מקורות בצינור באזור קיבוץ שמיר. בעקבות כל זה נסללה וגודרה דרך העפר שלאורך הצינור, אך ב־1976 הופסקה פעילותו כליל, וכיום הוא משמש כדי להעביר מים בין קידוחים שונים בגולן.
מסלול קטע 8 של שביל הגולן מסתיים בחורשת האקליפטוס של “אום אל דנניר”. במקום התגלו שרידי קרמיקה מתקופת הברונזה הקדומה, וכן שרידי מבנים, קברים וקרמיקה מהתקופה הרומית המאוחרת ומהתקופה הממלוכית. עד מלחמת ששת הימים שכן באתר כפר, אך לא ידוע מתי נוסד וכמה תושבים התגוררו בו.
כחצי ק”מ ממזרח לאתר שוכן מעיין עין דנניר הנובע משך כל השנה, אם כי בקיץ הנביעה מעטה. מדרום לאתר נבנתה “בריכת נעמי”, בריכה קטנה באורך וברוחב של 2.5 מטרים, שלידה ניטע בוסתן קטן עם פינת ישיבה נעימה.
חשוב לזכור בשביל הגולן
חשוב לזכור כי רמת הגולן מלאה שדות מוקשים ושטחי אש צה”ליים – נסו להימנע מירידה מהמסלול המסומן או מעבר של גדרות. בהתאם, רצוי ללון בחניוני לילה בלבד, ולא לעשות את זה באמצע השטח החשוף או במקומות שאינם מוסדרים.
במהלך הטיול יכול להיות שתאלצו לחצות גדרות בקר. הקפידו לעבור רק במקומות המיועדים, ולסגור את השער מאחוריכם. בכל מקרה אין לטפס או לחתוך גדרות.
