שביל הגולן קטע 15 (היום האחרון במסלול!) לוקח אותנו דרך מצוקי האון המרשימים, דרך הירידה לכיוון הכנרת לצד “תותחי נברון” ועד מעיין עין תאופיק (עין עקוב). ועוד בונוס למרחיקי לכת – ירידה עד הכנרת ומעיין מפתיע נוסף.
נקודת מוצא:
קיבוץ מבוא חמה.
הוראות הגעה: חניית עפר הנמצאת 350 מטרים לאחר הפניה מזרחה מכביש 98, דרומית לכניסה לקיבוץ מבוא חמה.
נקודת סיום:
עין תאופיק.
הוראות הגעה: מכביש 98, בין חמת גדר למבוא חמה, פניה מערבה לדרך עפר, משם נסיעה של 400 מטר ופניה ימינה עד הגעה לחניון.
אורך המסלול:
כ-6 ק”מ.
דרגת קושי:
מצפון לדרום – קל. מדרום לצפון – קשה.
מים במהלך המסלול:
קיבוץ מבוא חמה (סטייה מהמסלול).
נק’ הצטיידות במהלך המסלול:
קיבוץ מבוא חמה (סטייה מהמסלול).
לקריאה נוספת על שאר קטעי שביל הגולן
שביל הגולן קטע 15 – תיאור המסלול
אנחנו נמצאים בתחילתו של היום האחרון (או הראשון, תלוי בכיוון) – של ההליכה שלנו בשביל הגולן. בכל מקרה – זה בהחלט מרגש!
נתחיל את היום היכן שסיימנו את הקטע הקודם, בכניסה למבוא חמה. זהו היישוב השני שהוקם בגולן לאחר מלחמת ששת הימים. היישוב הוקם על חורבותיו של מוצב סורי בשם עמרת עז א-דין, שממנו ירו הסורים על בתי הקיבוצים האון ועין גב שנמצאים לרגלי המצוק. בינואר 1968 התאספו שמונה חברי קיבוצים שונים בעמק הירדן והחליטו להתיישב במיקומו של המוצב – וכך הוא קם.
עיקר כלכלת היישוב מתבסס על תעשייה, כאשר בקיבוץ נמצאים שני מפעלים: “מפל” המייצר את ציוד משרדי ומפעל קטן יותר בשם אל-חמה העוסק במכשירי מדידה לשימוש מדעי. המשק החקלאי של הקיבוץ כולל ענפי כותנה, לולים, גידול בקר, בריכות דגים וכמובן את אתר חמת גדר המפורסם, בו לקיבוץ בעלות חלקית.
מהכניסה לקיבוץ מבוא חמה ממשיך שביל הגולן דרומה לאורך כביש 98, ולאחר 500 מטר פונה ימינה (מערבה) לכיוון בית העלמין של הקיבוץ. לאחר 300 מטר נגיע לשפת המצוק. מפה, נמשיך בהליכה לאורך מצוקי האון ונזכה לתצפית מרהיבה לכיוון הכנרת והגליל.
לאחר 400 מטר נגיע להר נמרון. ההר (ששמו בערבית הוא “ג’בל עין א-נימר”) אינו הר של ממש אלא פשוט נקודת שיא גובה על המצוק. ואכן, בגובה של 359 מטרים מעל פני הים ו-560 מטרים מעל הכנרת, ובזכות הפסגה השטוחה של ההר המשמשת כבסיס המראה טוב, הוא הפך למוקד משיכה לחובבי מצנחי הרחיפה.
אנו ממשכים דרומה, ולאחר כ-400 מטר נוספים מתחברים לדרך רחבה המגיעה ממזרח ומסומנת בסימון שבילים ירוק, וכעת שביל הגולן הולך ביחד אתה דרומה. לאחר כשני קילומטר נוספים נוכל לראות את מוצב “תותחי נברון” בו הציב צה”ל במלחמת ההתשה תותחים אשר כוונו לעבר שטח ממלכת ירדן.
המוצב הנטוש כיום משמש משכן לעטלפים, והוא נאטם על ידי צה”ל ואסור לכניסה. מתחת למוצב הישראלי נמצאים שרידי הכפרים תאופיק התחתונה ותאופיק העליונה, ושרידיו של המוצב הסורי ששכן במקום עד למלחמת ששת הימים ואשר טיווח את היישובים הישראלים בבקעה שלמרגלותיו כעניין שבשגרה.
לאחר 2 קילומטרים בירידה נגיע לצומת דרכים: השביל המסומן בירוק פונה ימינה (מערבה) ומתחיל בירידה של כ-5 קילומטרים לעבר קיבוץ האון וחוף הכנרת. זוהי דרך עתיקה המכונה אל-חווארנה (“דרך החורנים”). הדרך יצאה מחורן, ירדה בדרום הגולן לכנרת, חצתה את הירדן ועלתה בנחל יבנאל דרך הגליל התחתון לעכו. בתקופה העות’מנית היא שקקה בשיירות גמלים שנשאו את החיטה שגדלה בחורן – זן שהיה מושלם לתעשיית הפסטה ועל כן הוא נשלח לאיטליה. עד לתקופת המנדט ובניית כביש 98, העולה מחמת גדר, הייתה זו הדרך העיקרית לטפס לדרום רמת הגולן.
שביל הגולן ממשיך שמאלה (מזרחה) ומטפס מעט, ולאחר 500 מטר מגיע לעין תאופיק (עין עקוב) – מעיין קטן הנובע בלב יער מבוא חמה ומימיו זורמים בתעלות בנויות ויוצרים פלג קטן. סביבת המעיין פותחה בסיוע ידידי קק”ל בגרמניה – ליד המעיין, בצל עצי אקליפטוס ושיזף, נמצא חניון יום ובו שולחנות פיקניק.
מכאן ממשיך שביל הגולן דרומה, ולאחר 500 מטר נוספים מגיע לכביש 98 – נקודת הסיום של שביל הגולן. עשינו את זה!
לא רוצים עוד לסיים?
למרגלות המצוקים נמצאים מספר מעיינות קטנים, ולצידם גדלה צמחיית נחל סבוכה. שניים מהם מהווים מוקד משיכה למטיילים, “עין שוקו” ליד מבוא חמה, הקרוי על שמו של מתן גדרי (“שוקו”) שנהרג בחברון בשנת 2003, ומעיין נוסף הנמצא נמוך יותר הוא עין שריר, המכונה גם “עין שוירח“.
מי שרוצה לסיים את המסלול בחופי הכנרת – וזה בהחלט מומלץ – יכול להמשיך בהליכה אל הכנרת בדרך עפר המסומנת בסימון שבילים ירוק, אורכה 5 ק”מ והיא מגיעה לקיבוץ האון. בדרך היא עוברת במעיין עין שויירח הקסום, שנמצא ממש על הדרך לכנרת.
