בפוסט של היום: קצת מידע רלוונטי לחובבי הדיג – רשימה של חופי דיג בים התיכון, הסבר על סוגי הדגים השונים ופירוט על תקופת איסור הדיג ואיפה מותר ואסור לדוג במהלכה.
בישראל קיימים שלושה אזורי דיג טבעיים עיקריים: הים התיכון, מפרץ אילת והכנרת. אזור היסטורי רביעי, אגם החולה, אינו קיים עוד שכן האגם יובש בשנות ה-50 של המאה ה-20.
דיג בים התיכון
הים התיכון מחולק במרכזו לאגן מזרחי ולאגן מערבי על ידי רכס הרים תת-מימי שמשתרע בין סיציליה לבין תוניסיה. קיימים מספר הבדלים בין האגן המזרחי והמערבי.
באגן המזרחי האקלים חם יותר מאשר באגן המערבי. כך למשל הטמפרטורה הממוצעת בקיץ על פני המים באגן המערבי היא 24°C ובחורף היא 8°C, ואילו בחופי ישראל שבאגן המזרחי הטמפרטורות הן: 29°C ו-13°C בהתאמה. באגן המערבי המליחות היא 3.5% ובחופי ישראל היא 3.9%.
בנוסף לכך, בכל אחד מחלקי הים התיכון יש זרמים שונים: הזרם באגן המערבי נע ממצר גיברלטר לאורך חופי צפון אפריקה מסביב לקורסיקה והאיים הבליאריים ובחזרה לגיברלטר. הרדידות של מצר גיברלטר (כ-800 מטרים) מאפשרת מעבר של מים עליונים בלבד, אשר עניים בחומרים מזינים. באגן המזרחי, מנגד, הזרם איטי יותר ונע לאורך חופי לוב, מצרים, ישראל, לבנון, סוריה, טורקיה ויוון. זה אומר שבחלק המזרחי של הים התיכון אין כמעט ערבוב בין שכבת המים העליונה לשכבת המים התחתונה, מה שמונע את פיזור החומרים האורגניים שמקורם בתמותת בעלי חיים ימיים, וכן מסחף המגיע מהנהרות המעטים שבאזור. בהיעדרם, נבלמת התפתחות האצות המיקרוסקופיות (ננו-פלנקטון) המהוות את הבסיס לשרשרת המזון. כמות האצות המועטה היא הגורם לכמות הדגים הדלה באגן המזרחי של הים התיכון.
כמות הדגה מול חופי ישראל היא דלה במיוחד, שכן כמות הגשמים היורדים בארץ קטנה ומרוכזת בעונה קצרה, ולכן כמות המים העשירים בחומרים המזינים הזורמים אל הים היא מועטה.
סוגי דגים בים התיכון (בחופי ישראל)
בכל רחבי הים התיכון קיימים כ-600 מיני דגים, אך בשל העובדה שמוצאם של רובם הוא באקלים הצפוני ובשל העובדה שככל שמתקרבים לחופי הארץ עולה הטמפרטורה ורמת המליחות, ישנה ירידה הדרגתית בכמות המינים ורק כחצי מהם מגיעים לחופי הדיג בישראל. מצד שני, לחפירת תעלת סואץ הייתה השפעה משמעותית על מגוון הדגים באזור, ופתיחתה בתחילת המאה ה-20 אפשרה למגוון מיני דגים מים סוף לחדור למי הים התיכון.
סוגי הדגים הזמינים בחופי ישראל:
דגי חוף – מצויים רוב חייהם במים רדודים. ביניהם: לוקוס, פארידה, ארס, לבט, מרמיר, סרגוס.
דגי קרקע – דגים המוצאים את מזונם על קרקע הים או קרוב לה. ביניהם: ברבוניה, בקלה, מסר, מול אדום (סולטן איברהים).
דגי מים עליונים – מצויים בדרך כלל בלהקות ומוצאים את מזונם בשכבת המים העליונה. ביניהם: סרדין, פלמידה, טונה, אינטיאס.
כ- 70,000 איש נהנים מהדיג כפעילות פנאי ספורטיבית, ובכך מהווים את ציבור הדייגים הגדול ביותר. לדייג החובב, הים הוא מפלט מחיי היום יום העמוסים. מוערך כי ענף הדיג הספורטיבי מגלגל כ- 100 מיליון ש”ח בשנה בציוד דיג, והתועלת הכלכלית-חברתית מערך הפנאי הנגזר ממנו היא משמעותית ביותר.
חופי דיג בים התיכון
רוב החופים לאורך הים התיכון מאושרים לדיג. רק אחוז מצומצם מהשטח בישראל אסור לדיג – בעיקר בשטחי אש, במתקני תשתית ובשמורות הטבע המוגדרות. אז איפה אפשר לדוג בישראל? הנה כמה המלצות:
חופי דיג באשקלון
מי שרוצה לדוג באזור אשקלון יכול לעשות זאת בחוף זיקים או בחוף ניצנים (כניסה בתשלום), או בחינם בחוף של הפארק הלאומי אשקלון (איזור קצא”א). מעבר לעובדה שהחוף הוא אחד היפים בישראל, יש בו קטע חולי המתאים לפנאי וקטע סלעי המתאים לדייג, והכניסה אליו היא ללא תשלום. אפשר גם לשלב בביקור בפארק עצמו.
חופי דיג באשדוד
שפך המים החמים שליד תחנת הכוח.
חופי דיג בנתניה
רצועת החוף של נתניה משופעת בריפים ובחופים מסולעים לכל אורכה. הנקודה המומלצת היא בחוף ארגמן, הנמצא לא חוק מבית גולדמינץ, בכניסה הדרומית לעיר. החוף משופע בסלעים היוצרים מפרצונים קטנים בהם יש דגים, ויש לו גישה נוחה המאפשרת הגעה עם הרכב כמעט עד לחוף עצמו.
חופי דיג בחיפה
אין בחיפה עצמה יותר מדי מקומות לדוג בהם, מכוון שרוב החופים מזוהמים לאור פעילות הנמל. מצד שני, כן שמענו על דייגים שדגים ליד מנחת המסוקים של בית חולים רמב”ם ובחוף בת גלים. בדרום העיר הסיפור קצת שונה, וחוף בת גלים הוא מומלץ – אמנם כבר אי אפשר להגיע עם הרכב עד לחוף כפי שניתן היה בעבר, אך עדיין ניתן למצוא שם חוף סלעי עם דגה עשירה ונקייה, בו אפשר לדוג בכמה שיטות שונות.
בנוסף, חוף טנטורה וחוף עתלית המסולע הם המלצות נוספות.
חופי דיג בעכו
לאורך כל רצועת החוף של עכו עד איזור בית החולים מזרעה.
חופי דיג בנהריה
לכל אורך החוף של נהריה ועד לראש הנקרה. נקודה מומלצת למתחילים – המזח של נהריה.
איסור דיג בים התיכון
אז מתי אסור לדוג בחופי הים התיכון?
לרוב הדיג אסור בתקופת הרבייה של הדגים, על מנת מסייע לאוכלוסיות הדגים להעמיד דור חדש של צאצאים, ובכך לאפשר את התחדשות הדגה. התאריכים אינם קבועים ומשתנים בכל שנה בהתאם לתזמון עונת הרבייה – בכל שנה אגף הדיג מפרסם את התאריכים המדויקים, לרוב בין אפריל ליוני.
לכל אורך תקופת הרבייה, חל איסור מוחלט על דיג בכל שיטות הדיג ובכל העומקים של מיני הדגים המוגדרים. מומלץ לוודא שאתם לא עוברים על החוק, ולקרוא את ההנחיות המלאות באתר רשות הטבע והגנים.
