ישנם סוגים שונים של מפות, כל אחד מהם משרת מטרה שונה. לדוגמא, על מנת לנסוע מנקודה א’ לנקודה ב’, כנראה שמפת דרכים רגילה תועיל (או ווייז). אבל ברגע שנרד מהכביש, אולי בטרק תרמילאים ארוך או בטיול קצר, כנראה שנצטרך להשתמש בשטח ובקווי המתאר של הקרקע כנקודת התייחסות, מה שאומר שאנחנו צריכים לדעת איך קוראים מפה טופוגרפית.
אז מה ההבדל בין מפה טופוגרפית למפה רגילה? בעיקרון, מפות טופוגרפיות מאפשרות לנו לראות נוף תלת מימדי על משטח דו מימדי, תוך שימוש במושג שנקרא קווי גובה.
איך קווי גובה מתארים תוואי שטח
המרווח בין קווי הגובה הוא מה שמציין את תלילות השטח. קווי גובה על פני המפה הטופוגרפית מחברים נקודות שחולקות אותה גובה, כלומר תוכלו ללכת (מטאפורית) לאורך קו גובה אחד ולהישאר תמיד באותו הגובה. כאשר קווי הגובה קרובים זה לזה (הם לעולם אינם יכולים להצטלב), הגובה משתנה במהירות במרחק קצר, כלומר השטח תלול. כאשר קווי הגובה מרוחקים זה מזה, הגובה משתנה לאט, מה שמעיד על שיפוע עדין.
הבנה של הקונספט ויכולת לקרוא קווי גובה היא מיומנות בסיסית שחשוב ללמוד אם אתם רוצים להיות מטיילים טובים (וחכמים) יותר. לדוגמא, בעת תכנון הטיול, תוכלו לתכנן את השביל בו אתם מתכננים ללכת ולראות האם יש בו גבעות או צוקים שקשה מדי לטפס אותן, או לפחות לקחת בחשבון שמסלול תלול יותר דורש יותר זמן הליכה.
קווי גובה חשובים גם לניווט. במהלך הטיול תוכלו להתאים את הנוף סביבכם לקווי הגובה המתאימים במפה על מנת לעקוב אחר היכן אתם נמצאים. ולמרות שזה חשוב לדעת להשתמש במצפן או ב-GPS, זה לא ממש הולך להועיל אם אתם לא יכולים לקרוא את קווי הגובה של המפה הטופוגרפית.
כמה מושגים שחשוב להכיר:
קווי אינדקס – ישנם קווי קווי מתאר עבים יותר מאחרים, בדרך כלל אלו שבעלי גובה “עגול” (לדוגמה בכל מאה מטרים). אלה הם קווי ה-“אינדקס “. בשלב מסוים לאורך הקו הגובה המדויק שלו יופיע.
מרווח בין קווי גובה (רווח אנכי) – שינוי הגובה מקו גובה אחד למשנהו תמיד זהה בתוך אותה מפה. במפה של 1:50,000 כל קו גובה מציין רווח אנכי של 10 מטר, ואילו במפה של 1:100,000 כל קו גובה מציין רווח אנכי של 20 מטר. רווח אנכי של 20 מטר פשוט אומר שכל קו גובה נמצא במרחק של 20 מטר אנכיים מהקו הקרוב הבא. הרווח האנכי של כל מפה יופיע במקרא שלה.
מדרון – קו מתאר עם סימנים קו בתוכו מציין ירידה, ולא עליה בגובה. אתם גם אמורים לראות את סימון הגבהים היורד ככל שאתם מתקדמים בשיפוע היורד.
כללים מהירים להבנת קווי גובה:
- לכל נקודה שעל אותו קו גובה יש את אותו הגובה.
- מצדו האחד של קו גובה יש עלייה, ומצדו השני ירידה.
- קווי גובה נסגרים תמיד, בדרך כלל בצורה מעגלית לא סימטרית. השטח ה-“סגור” בתוך המעגל כמעט תמיד גבוה מקו הגובה.
- קווי גובה קרובים זה לזה על קרקע תלולה (ואף משיקים במידה ומדובר במצוק), ומרוחקים זה מזה על קרקע מישורית.
איפה הצפון?
דבר נוסף שיש לזכור לגבי קריאת מפות טופוגרפיות הוא שהצפון תמיד יהיה בקצה העליון של המפה. יכול להיות שתצליחו למצוא מפות אחרות שמציגות את הצפון בכיוון שונה של המפה על מנת שהמפה תתאים יותר לדף. במפות טופוגרפיות, מנגד, הצפון תמיד יהיה באותו מקום.
קנה מידה
כשמו כן הוא, קנה המידה של המפה ביחס לשטח הוא גודל השרטוט במפה ביחס לגודלו האמיתי בשטח. קנה מידה גדול יותר פירושו שהמפה מכסה שטח גדול יותר, אך לפיכך תהיה פחות מפורטת.
ישנם כמה גדלים סטנדרטיים בכל מה שנוגע לקנה המידה של מפות טופוגרפיות. בניווט טופוגרפי רגיל מקובל להשתמש במפות של אחד ל-50,000, שבהן ס”מ אחד במפה שווה ל־50,000 ס”מ בשטח (דהיינו 500 מטר). אך ישנן מפות בקנה מידה של 1:25,000 ואף 1:10,000.
שאר הסמלים (תכסית)
עד כאן דיברנו על מבנה הקרקע, או בשמו הרשמי: “תבליט”.
עכשיו נעבור לחלק “האומנותי” של כל מפה – ה-“תכסית”. תכסית היא כל העצמים שבעצם מכסים את פני השטח. הזיהוי של העצמים האלו מהיר וקל יותר מאשר בתבליט. תכסיתי שטח נפוצים הם: נחל, שדה, חורשה, בית, עמוד חשמל, שביל עיזים, כביש, פסי רכבת וכו’. התסכית היא לא חלק משמעותי בשאלה “איך קוראים מפה טופוגרפית”, אבל היא יכולה לעזור.
לפני השימוש, קראו מקרוב את המקרא של המפה והכירו את הסמלים העיקריים. באופן כללי, סמלים ירוקים מסמלים צמחייה (יערות, שדות) ואילו כחולים מייצגים מקורות מים (נחלים, אגמים). צבעים כהים יותר פירושם צמחייה צפופה יותר, בעוד שטחים בהירים או חסרי צבע מעידים על שטח פתוח.
בכל מקרה, חשוב לזכור כי בזמן הניווט עדיף להסתמך על התבליט ולא על התסכית. זה מכיוון שתסכית עשוי להשתנות – עמודי חשמל שהוזזו, מסילת רכבת חדשה – כך שמפה לא מעודכנת עשויה שלא לתאום את פני השטח בפועל. התבליט, מנגד, לא משנה כל כך מהר, ולכן הוא אמין יותר.
איך קוראים מפה טופוגרפית? מתאמנים!
על מנת להשתפר בקריאת מפה טופוגרפית, אחת הדרכים המומלצות היא למצוא מפה של איזור מוכר ולנסות לקרוא אותה. דמיינו כיצד השטח בציוני הדרך העיקריים מתקשר לקווי הגובה שאתם רואים במפה שלכם, ובחרו נקודות כמו פסגות או ואדיות וזהו את המתאר שלהם במפה.
אם אתם יכולים להרגיל את עצמכם לבדוק את המפה בכל פעם שהגובה או צורת הקרקע סביבכם משתנה, זה נהיה קל מאוד לעקוב אחר המיקום שלכם בטיול, ללא קשר לסביבה בה אתם נמצאים.
ועכשיו שאנחנו יודעים לקרוא מפה טופוגרפית, הגיע הזמן שנחפש מפות לשביל ישראל, ונתחיל לתכנן את הטיול שלנו!
