הכנסייה האתיופית בירושלים מתהדרת בהיסטוריה שראשיתה במאות המוקדמות של הנצרות. על פי המסורת, אתיופיה הייתה בין האומות הראשונות שקיבלו את הנצרות, בזכות מאמציו של השליח פיליפוס. אתיופיה (לצד ארמניה) נחשבת למדינה הנוצרית הכי עתיקה בעולם.
הכנסייה האתיופית
במשך למעלה מ-1,500 שנה, הכנסייה האורתודוקסית האתיופית שומרת על נוכחות שקטה אך משמעותית בירושלים, עם קשרים שורשיים להיסטוריה העתיקה של העיר. יש הסבורים שנציגות אתיופית קיימת בארץ הקודש מאז הפגישה האגדית בין מלכת שבא למלך שלמה, שנערכה לפני כ-3,000 שנה.
במשך מאות שנים, הכנסייה האתיופית בירושלים התרכזה סביב חצר קטנה עם כמה מבנים הממוקמים מאחורי כנסיית הקבר ברובע הנוצרי של העיר העתיקה. למרחב הקדוש הזה הייתה משמעות רוחנית עצומה עבור הקהילה האתיופית.
עם הזמן הרחיבה הכנסייה האתיופית בהדרגה את נוכחותה אל מעבר לחומות העיר העתיקה, בעיקר למערב ירושלים. המעבר החל במאה ה-19, מונע על ידי החזון של מלכים אתיופיים רבי עוצמה המבקשים לבסס נוכחות גלובלית חזקה יותר לאמונתם.
בית המלוכה האתיופי, שהיה חזק מאד במאה ה-19, תרם כסף רב להקמת הכנסייה והמנזר שסביבה בשנת 1893. בשנת 1888 רכש הקיסר יוהנס מאתיופיה את חלקת האדמה ויזם בניית כנסייה ומנזר חדשים בה. לאחר מותו, בשנת 1893, התקיים טקס חנוכת הבית. המתחם המרשים הזה העניק בסופו של דבר את שמו לכביש שהוא עומד עליו – רחוב אתיופיה.
הסגנון האדריכלי המעגלי של הכנסייה החדשה מהדהד את עיצובן של כנסיות אתיופיות אחרות, ומחדיר ללב ירושלים אסתטיקה אתיופית ייחודית. כיום, מתחם הכנסייה האתיופית בירושלים נותר נווה מדבר שליו באזור מרכז העיר השוקק. החצר המבודדת מספקת מפלט של שלווה, ומזמינה את המבקרים לחוות את ההילה הרוחנית של המקום הקדוש הזה.
כנסיית ברית הרחמים
השם הרשמי של הכנסייה, קִידָאנֵה מִהְרַת, הוא ביטוי בשפת הגעז שפירושו ברית הרחמים. הכוונה היא למסורת האתיופית המספרת כי ישו הבטיח לאמו כי יסלח על חטאיהם של אלה שהתפללו בשבילה.
הכנסייה האתיופית בירושלים היא עגולה בצורתה, עם כיפה בגובה של כ-30 מטרים.
כמו ברוב הכנסיות האתיופיות, החלק הפנימי מורכב משלוש טבעות. במרכזה החלק הקדוש (קִידְסִיט). במרכזו של החלק הקדוש נמצא קודש הקודשים (מֵקְדֶס). גג הכנסייה מכוסה בכיפה שחורה ועליה צלב אתיופי במרכזה. הכניסה לגברים ממוקמת בצידה הצפון מערבי וכניסת הנשים בצד הדרום מערבי. וכן מותקנת בה דלת שלישית. מגדל פעמונים נמצא מחוץ למבנה הכנסייה, סמוך למגורי הנזירים.
במהלך חג הפסחא, הכנסייה האתיופית מתעוררת לחיים עם אירועים ססגוניים המושכים עולי רגל וגם סקרנים. הצפייה בחגיגות האלו מציעה הזדמנות ייחודית לשקוע במסורות התרבותיות והדתיות העשירות של הקהילה האתיופית.
כאשר מבקרים נכנסים לכנסייה, הם מתבקשים לכבד את המנהגים והטקסים האתיופיים. יש לחלוץ נעליים בכניסה, שכן נוהג זה הוא דרישה מהטקס האתיופי ומשקף את יראת הכבוד העמוקה למרחב הקדוש.
מקומות ששווה לראות ברובע האתיופי בירושלים:
הכנסייה האתיופית: בקרו בכנסייה האתיופית-אורתודוקסית המרשימה, מבנה עגול הממוקם בחצר מבודדת. בואו לחוות את השלווה במקום ולהשתתף באירועים מיוחדים, במיוחד במהלך חג הפסחא.
רחוב אתיופיה: טיילו ברחוב אתיופיה, הקרוי על שם הקיסר האתיופי יוהנס, שקנה את חלקת האדמה הגדולה במאה ה-19 והחל בבניית הכנסייה והמנזר החדשים.
על הכנסייה הנוצרית האורתודוקסית
הכנסייה הנוצרית משתייכת לזרם הנצרות האוריינטלית. על פי האמונה של אנשי הכנסייה, אתיופיה היא ארץ ציון החדשה, ובית המלוכה האתיופי, על פי האתוס הלאומי, משתייך לזרע שלמה המלך.
נזירים אתיופים ישבו בירושלים כנראה כבר מן המאה החמישית. בהתחלה ממש בתוך כנסיית הקבר, אך לאחר שגורשו משם עברו לכמה מבנים רעועים מאחוריה, כמו שתיארנו בפסקת הפתיחה, וכאמור ב-1983 למבנה הכנסייה הנוכחי.
הקהילה האתיופית בירושלים הייתה קהילה מושפלת ומדוכאת במשך מאות שנים. יציאתה אל מחוץ לחומות, ודריסת הרגל שקנתה בעיר החדשה וברחוב אתיופיה, סימנה את התעצמות הרגשות הדתיים באתיופיה המתחדשת ובקרב נציגי הקהילה בארץ.
הפוסט הזה פורסם במקור באנגלית באתר IsraelByLocals, אנחנו תרגמנו אותו ופרסמנו פה באישורם.
